• אם ההורים מרגישים מבולבלים, מתוסכלים או במצוקה.

 

• כשמופיעים בעיות וסכסוכים ביחסים עם אחד ההורים או עם שניהם: אם היחסים בתוך המשפחה טעונים, מלווים התוקפנות פיזית או מילולית, או כשיש בעיות מתמשכות בתקשורת.

 

• אם תהליך הנפרדות מן ההורים הופך מורכב וקשה לניהול. למשל, כשההורים מוותרים על הצבת גבולות נחוצים, או שהם מציבים גבולות נוקשים מדי, או התנדנדות בין השניים.

 

• אם מסתמנות בעיות בתפקוד בלימודים, במצב החברתי, או בתפקוד היומיומי.

 

• כאשר מצב הרוח משפיעה לרעה על היחסים עם בני הגיל, או עם בני המשפחה.

 

• אם מופיעות התפרצויות זעם תכופות, דכדוך, או שינויים פתאומיים, או מתמשכים, במצב הרוח.

 

• כשניכרת הערכה עצמית נמוכה, נטייה להאשמה עצמית, או התנהגות של הרס עצמי.

 

• אם ישנם  שינויים משמעותיים בהרגלי השינה או שינויים בתאבון (הפרעות אכילה).

 

• במצבי דיכאון: אם ניכר יחס שלילי לעצמו או לסביבה, לעתים קרובות מלוות בחוסר תאבון  או תיאבון מוגבר, קשיי שינה ועיסוק בנושאים הקשורים למוות.

​

• קשיים או שינויים משמעותיים בביצועים בבית הספר.

​

• כשהילד נמנע מפעילות חברתית או משפחתית, מתבודד, מתבייש, או מתקשה להצטרף לקבוצות.

 

• התנהגות בעלת מאפיינים התמכרותיים: שימוש לרעה באלכוהול, בסמים, או שימוש מופרז במחשב או באינטרנט.

 

• כשמופיעה התנהגות מתריסה מתמשכת מול סמכות, הן מול ההורים והן מול מורים.

 

• הפקרות מינית.

 

• חוסר כיוון אקדמי או מקצועי, קושי במציאת קו מנחה מארגן בחיים.

 

• קשיים ביצירת יחסים עם בני גילם. בעיות סביב יצירת קשרים עם בני המין השני (תלוי בגיל).

 

• מחלות פסיכוסומאטיות: כאבי ראש, חולשה, מיגרנות, בעיות במערכת העיכול, כל אלה ללא בסיס רפואי.